<h1>רי"ץ גיאת הלכ' פסחים</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ובהלכות והיכא דקדיש בחד ביתא ואצטריך לקדושי בתרי ותלתא בתי היכי עביד מקדש בחד ביתא ואכיל שאר ירקי ואומר הגדה עד גאל ישראל ושביק להון ואכילין מצה ומרור וכל צרכיהון ומברכין ברכת המזון והדר אזיל לביתא אחרינא ומקדש ואכיל שאר ירקי ואומר אגדתא עד גאל ישראל ואכול ושתי כל צרכיה ומברך ברכת המזון ושתי כסא דברכתא ואזיל לביתא קמא וגומר הלילא ושתי כסא דהלילא. והכי אמר מר רב עמרם מי שמבקש לקדש בפסח בבתים רבים כיצד יעשה לולי ברכת המזון שמעכבת שכיון שברך ברכת המזון שוב אין לו רשות לטעום כלום אלא כוס ד' בלבד התר גמור היה לקדש אפילו בבתים רבים ואם כולן למדין ברכת המזון יש תקנה כיצד יעשה, מקדש בבית ראובן ואומר הגדה עד גאל ישראל ואוכלין מצה ומרור ומוציא(י)ן ידי חובת ברכה ומניח חזרת במצה ואוכל. ועד כאן אפשר לקדש בעשרה בתים זה אחר זה עושה בבית ראובן כסדר הזה ויוצא וכן בבית שמעון וכן עד עשרה בתים דתני אהבה בריה דרב אחא (ר"ה כט.) כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם יצא אינו מוציא בעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קדוש היום מהו וכו' ת"ש דאמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא הוה מקדש להו אלמא מוציא אדם ידי חובת אחרים אפילו כמה פעמים. ואם כולם למדים ברכת המזון מברך ראובן בביתו ברכת המזון ושמעון בביתו ולוי בביתו ואותו מקדש אינו מברך ברכת המזון שאם בירך נאסר לטעום אלא ממתין וחוזר לבית כולם ואומר לא לנו וגו' ואומר יהללוך וחותם וכיון שמגיע בבית אחרון מברך ברכת המזון ואומר על הסדר. ואותו ראובן ושמעון אם אין למדין ברכת המזון אסור לקדש אלא בבית (אחר) [אחד] ואם מקדש (בבית) [בשני] בתים מוציא [שם] שמים לבטלה ועובר על אין מפטירין. ואנו אומרין שדבריו עדופין מדברי בעל ההלכות וכן ראוי לעשות. אלא מה שהוסיף בסופן כי אם [אין] למדין ברכת המזון אסור לקדש אלא בבית אחד וכולי אינו כן, שכשאמרו חכמים בברכת הלחם של מצה ובברכת היין של קדוש היום חובה ואע"פ שיצא מוציא לא בברכה (אחרת) [אחרונה] אמרו אלא בברכה ראשונה בלבד שהוא המוציא על אכילת מצה ובורא פ"ה וקדוש היום וכך מפורש בירושלמי (ברכות פ"ג ה"ג) וכיון שכן הוא בין למד ברכת המזון בין שלא למד יש עליו להוציא ידי חובת ראשונה ולקדש לו ולומר הגדה וברכת מצה ומרור. מיהו אם למד ברכה שלאחריהן נמצאת מצוה כתקנה ואם אינו למד (מחוש) [מה יש] לו לעשות בו מוטב להוציאו ידי חובת מה שאפשר לה ולהניח מה (ש)[שאי]אפשר ממה שיניח הכל. ואנו אומרים כי יש תקנה למי שאינו למד ברכת המזון ומוציאו ידי חובתו מאין הוצאת שם שמים לבטלה שאי אפשר להטעימו דבר כקטן המקרא את ההלל והוא עונה אחריו מה שהוא אומר. ולעולם מי שיודע להוציא ידי חובת עצמו אין לו לאחר שיצא לחזור ולהוציאו ידי חובתו שכיון שלמד ואפשר לו לעמוד בעצמו הלה ודאי מוציא שם שמים לבטלה הוא. ולפי מה שפסקנו בהלכות קדוש משום אתני עולם וכך אנו סוברין מדקיימא לן הלכה כרב חסדא (פסחים קא:) בדברים שטעונים ברכה לאחוריהם במקומן ש"מ שכך יש לו לעשות במקדש בבית ראשון והוא שיהא ביתו ואומר הגדה ומברך המוציא לאכול מצה ואוכל ומברך על מרור ואוכל ואפילו רוצה לאכול כל סעודתו אוכל ולא יברך ברכת המזון ומחזר על י' בתים ועושה כסדר הזה וכל אחד ואחד מברך ברכת המזון לעצמו והוא אומר להן את ההלל ושותה הכוס ולאחר שמשלים לכל הבתים חוזר לבית ראשון שהוא מקום קבועו ואוכל מה שהוא רוצה ומברך ברכת המזון ושותה כוס ג' וכוס רביעי אומר עליו את ההלל.
